לדבר אל אנשים סגנון מספר הבדיחות

כאשר אני מדבר "אל אנשים" במקום "עם אנשים"

אני בתפקיד מספר הבדיחות ברצף והוא בתפקיד הקהל!

היכולת להעלות מצב רוח בחברה מהווה נכס חברתי חשוב ותמיד מעניקה יתרון יחסי בכל שיחה ולבטח בשיחה ראשונה עם כל אדם. שימוש בהומור המתבטא בהפיכת נושאים או משפטים שעולים בשיחה לבדיחות הוא דרך אחת המבטאת את היכולת להעלות מצב רוח בחברה.

אבל….

כאשר אנו לוקחים על עצמנו תפקיד בלעדי בתור "המצחיק" והשנון בחדר, זה המספר בדיחות ברצף על ידי כך שהוא הופך כל נושא בשיחה עם האחר, באופן חד צדדי, לבדיחה או להערה צינית, אנחנו בעצם הופכים יתרון לחיסרון!

השתלטות על כל שיחה דרך הומור ובדיחות, במיוחד שיחה ראשונה עם אדם שהכרנו ברגע זה, עלולה לגרום לכך שתהיה אי התאמה בין האופן בו אנחנו תופסים את עצמנו, לבין האופן בו האחר תופס אותנו. בעוד שאנחנו יכולים לתפוס את עצמנו כשנונים, מצחיקים, תוססים חברותיים ואף מסמרי הערב, האחרים יכולים לתפוס אותנו אחרי זמן מה כמעייפים, שתלטניים, שטחיים, כאלה ש"עפים על עצמם" אבל בעצם מחפשים תשומת לב רבה מאחרים על חשבון על האחרים.

למה?

מאחר ושרשרת בדיחות חד צדדית כופה על האחר להפוך להיות קהל שלנו, וזה כבר לא מצחיק בכלל! מה שיכול להיתפס בתחילת השיחה בעיני האחרים כנעים וממגנט, יכול להפוך במהלך השיחה למעיק ומרגיז, והתוצאה בהחלט יכולה להיות דווקא תפיסת מרחק מאיתנו.

חשוב מאוד לשלב הומור בשיחות אך חשוב עוד יותר להיות מודע למינון ולהדדיות של האחר. תזכרו שתגובתיות היא מרכיב חשוב להצלחה בשיחות באופן כללי. וכאן תגובתיות תתבטא ביכולת להבין איך הצד השני מגיב לבדיחות שלנו, האם אני מתאים עצמי לסגנון השיחה שלו? האם גם הוא מספר בדיחות ואני צוחק מהן? האם הוא בן שיח אינטראקטיבי או שהפכתי אותו לקהל שתפקידו להגיב בלבד?

שאלות אלה יכולות לעשות את כל ההבדל בין רושם ראשוני חיובי שימשיך להיכרות אישית עם אותו גבר או אישה, לבין רושם ראשוני שלילי שיוביל לכך שגם אם ניצור קשר אחרי השיחה עם אותו גבר או אישה, לא יחזרו אלינו כלל.