שמי מירב זך, מאמנת בכירה של לשכת המאמנים בישראל, גרה בהוד-השרון, נשואה באושר לציון ואמא לשני ילדים מדהימים! דניאל, סיים צבא כקצין בגבעתי ומתחיל ללמוד בבינתחומי תואר כפול במשפטים ומנהל עסקים, ורוני, שהיא חיילת, במסלול לוחמה של גדוד אריות הירדן. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות יתרה באוניברסיטה הפתוחה, ותואר שני מחקרי בפסיכולוגיה במגמה הפסיכו ביולוגית באוניברסיטת תל אביב, זהו תואר במדעי המוח של הפסיכולוגיה המקנה לי הכשרה של חוקרת מוח ובעצם לאחר הגשת התזה אהיה רשומה כפסיכולוגית חוקרת בפנקס הפסיכולוגים.
זה אומנם נשמע לא קשור לעבודה שלי עם בני נוער אך מצאתי שזה תורם לי רבות בעבודה מולם. למשל, להבין את המשמעות של חרדה בכלל וחרדה חברתית בפרט, דיכאון ותנודות רבות ותכופות של מצבי רוח, ואפילו את ההתנהגויות המסוכנות שלעיתים בני הנוער מתנסים בהן.
את מקצוע הקואצ'ינג למדתי במכללת "מאמנים" בראשותו של קובי קדם, והתמחתי באימון בני נוער באוניברסיטת בר אילן. במשך הלימודים, כמו גם בקורסים חיצוניים שעברתי ומניסיון עבודתי, חקרתי וצברתי ידע רב בכישורים חברתיים, שפת גוף ותקשורת בינאישית. מאז ועד היום עשיתי אלפי אימונים לבני נוער שעשו שינוי משמעותי בחייהם בתחומים אלה, ואני רוצה לציין שאני עדיין לומדת, חוקרת מניסיון ומהמאמרים העדכניים ביותר בתחום כל העת, על מנת לתת לכם בני הנוער את היתרון היחסי על האחר.
עד לפני 12 שנים, עסקתי בעיקר בתפקידי ניהול בכיר, שם נחשפתי פעם ראשונה לאימון אישי שנקרא גם קואצ'ינג. האימון האישי שאני עברתי עוד כמנהלת שינה את חיי מקצה לקצה! אחרי האימון האישי שלי, החלטתי לעזוב את מקום עבודתי, למרות שהיה לי תפקיד חשוב ומשכורת מצוינת – החלטתי לעשות שינוי. האימון נתן לי את האומץ ללמוד להיות מאמנת אישית בעצמי ולפתוח עסק משלי.
מדוע בחרתי לעבוד דווקא עם בני נוער?
אני הולכת לחשוף פה בפניכם סוד!
בכול שנות בית הספר שלי הייתי מאוד מקובלת, מאוד חברותית משפיעה ותלמידה טובה. החיים היו נהדרים עבורי וניצלתי כול דקה להיות מאושרת.
אבל בצבא זה השתנה לחלוטין…
לאחר שעברתי קורס קצינות בצבא ואפילו קיבלתי תעודת הצטיינות בקורס, אנשים סביבי התחילו שמועות על כך שאני מתקדמת מהר מאוד רק בגלל צבע העיניים שלי ולא מכיוון שאני באמת מוכשרת.
טוב, אני לא יודעת אם אתם יכולים להבחין בצבע העיניים שלי דרך התמונה, אבל תאמינו לי, הן ירוקות ודומיננטיות מאוד. ואם תאמינו או לא…ממש שנאתי אותן!!
אתם בטח שואלים את עצמכם, איך זה יתכן?
במהלך תקופת הצבא, צבע העיניים שלי עשה לי "פצע" בביטחון העצמי שלי. ככול שהיו יותר שמועות כאלה, כך חשבתי יותר ויותר שאני בעצם לא כזאת נפלאה וחכמה אלא רק בעלת עיניים יפות וזה הוריד לי מאוד את הביטחון העצמי וגרם לי להתרחק מאנשים בכלל!
כבר לא ממש אהבתי אנשים, היה נדמה לי שהם בכלל לא מבינים אותי, לא מבינים מי אני ואיזה אוצרות יש בי. כעסתי על כולם רציתי לומר להם : "רגע, יש פה מישהי מאוד מוכשרת בפנים, תביטו עמוק יותר, תראו מי אני מבפנים".
כול פעם שהחמיאו לי על צבע העיניים שלי וסיפרו לי כמה הן מדהימות, אני סיפרתי לעצמי שאני כנראה לא מספיק מוכשרת, אחרת בוודאי היו רואים את זה.
כשיצאתי מהצבא התחלתי קריירה של ניהול, עשיתי דברים נפלאים בניהול. גרמתי לאנשים שעבדתי בחברות שלהם להרוויח הרבה יותר כסף. אם ה"פצע" הזה לא היה קיים יכולתי ליהנות מאוד מהחיים שלי. אבל השמועות המשיכו ואני הסתגרתי בפני אנשים יותר ויותר. הייתי מרוחקת מאוד, לא מתחברת ובעצם איבדתי את הכישורים החברתיים שלי.
ישבתי מול אנשים ולא ידעתי איך להתחיל לשוחח איתם, מה לומר להם. בראש שלי העברתי עליהם המון ביקורת וראיתי הרבה יותר מהר מה לא טוב בהם. ניסיתי להצדיק את ההתרחקות שלי מהם אבל בסוף הבנתי שגם כאשר רציתי כבר להיות נחמדה, לא ממש ידעתי איך לעשות זאת.
ואז הגיע השינוי…
בעקבות האימון האישי שעברתי בעצמי החלטתי ללמוד מחדש כישורים חברתיים, פתאום הבנתי שאני בסך הכול פירשתי מחמאה על עיניים יפות בדרך הרסנית לי, וגרמתי לעצמי לחוסר בטחון לתקופה של כמעט 10 שנים.
כן, אני מתכוונת לכול מילה. אני גרמתי את זה לעצמי. אף אחד לא היה אשם בכך אלא הפרשנות שלי למחמאות של אנשים.
כשהבנתי שתפיסת העולם שלי שגויה, כשהחלפתי פרשנות וראיתי דברים מזווית ראייה אחרת – נעלם חוסר הביטחון ואיתו נעלמה השנאה לאנשים והתחלפה באהבה ורצון להתקרב אליהם. פתאום שמתי לב שאני מוצאת בהם רק את הטוב והמיוחד, אבל לצערי לא ידעתי איך להתקרב אליהם. איבדתי את הכישורים החברתיים שלי לגמרי.
ואגב, אלה חדשות נפלאות!! זה אומר שכישורים חברתיים אפשר ללמוד ולרכוש בעזרת ידע וניסיון.
אני חייבת להרגיע אתכם כעת. היום יש לי כישורים חברתיים מעולים. אני מצליחה להתחבר לכול מי שאני רוצה ואני מתהלכת רוב הזמן בעולם קל ונפלא. היום אני מאוד אוהבת את מי שאני ואני מאוד אוהבת אנשים בכלל.
חשוב לי שתבינו שעברתי דרך ארוכה כדי להיות כאן. למדתי שפת גוף וכישורי תקשורת, למדתי כישורים חברתיים ואימון אישי וגם פסיכולוגיה. וכמובן שהתנסיתי כול הזמן במה שלמדתי עד שנהייתי אלופה בזה. ושלא תטעו, אני עדיין לומדת. ההבדל הוא שכעת אני עושה זאת בכיף!
כשסיימתי ללמוד החלטתי לעבוד ביחד עם עיריית רמת גן על פרויקט התנדבות באחד המתנסים שלהם. אני ועוד חברה שהיא גם מאמנת אישית העברנו שם אימון אישי לבני נוער בגילאים 10 עד 18. ראינו שבתוך 8 מפגשים אישיים עם כול אחד מהם, קרו להם דברים נפלאים בחיים. קיבלנו תגובות נהדרות מההורים שלהם ומהמורים שלהם וראינו אותם משתנים אל מול עינינו גם חיצונית וגם פנימית. זה היה תהליך של חודשיים בלבד.
החלטתי שאת הידע הרב שצברתי בתחום התקשורת והכישורים החברתיים אני רוצה להעביר דווקא לבני נוער. העולם הרי שייך לצעירים, לא?
מאז ועד היום עשיתי אלפי אימונים לבני נוער, אימונים אישיים ואימונים בקבוצות. למדתי להבין את הראש שלכם , את החשיבה והרגשות המשותפים כמעט לכול בני הנוער המתבגרים. למדתי איך לגשר ביניכם לבין ההורים שלכם.
אני רואה את עצמי כשגרירה שלכם בעולם המבוגרים, ואני עושה זאת בכיף ובשמחה.
אני מגשימה את החלום שלי בכול יום. יש לי את היכולות להביא אתכם בני הנוער למקום טוב יותר ואני מודה לאלוהים על כך.
יש לכם מושג איזה אושר אני חשה כאשר למשל, מתקשרת אלי אמא של מתאמן שלי ומספרת לי שאפילו היא שמה לב שהטלפון של בנה לא מפסיק לצלצל? או כאשר מתאמן שלי הופך למקובל בכיתה? או שלמתאמנת שלי יש יותר ביטחון והיא ממש אוהבת את עצמה? או שהבן הכי מקובל בשכבה מציע חברות דווקא למתאמנת שלי?
תאמינו לי, אין בשום עבודה סיפוק ואושר גדולים מזה!
אני מאמינה שלכול אחד בעולם הזה יש את התפקיד שלו, והתפקיד שלי הוא לעזור לכם לפרוש כנפיים, להרגיש מצליחים ומוצלחים, להעיז ולכבוש את העולם!
ואם לומר את האמת, זה תפקיד נהדר!!