מאכזבים אותנו

לנו ההורים קשה להבין מה באמת עובר על ילדינו בגיל ההתבגרות ולעיתים קרובות זה גורם לנו לתסכול ואף לתגובות שמרחיקות אותם מאיתנו, החלטתי לאסוף רשמים ממאות האימונים האישיים שלי עם בני נוער על מנת לספק לכם צוהר לחייהם ולנסות להבין למה הם מתנהגים אלינו כפי שהם מתנהגים. אין פה שיפוט של נכון או לא נכון, אלא הבאת זווית הראייה שלהם. זוהי סדרת מאמרים שתתמקד בכול פעם בנושא ספציפי:

הם מרגישים שהם מאכזבים אותנו רוב הזמן – הרגש החזק ביותר של בני הנוער מול הוריהם הוא אכזבה. רוב הזמן הם מרגישים שהם מאכזבים אותנו. מדוע?

התחושה שלהם היא שב- 95% מהזמן שאנחנו כבר נחשפים אליהם, אנחנו מנסים לתקן אותם!

אנחנו כבר לא מספרים להם שאנחנו אוהבים אותם ויהי מה, שהם נפלאים כמו שהם, והביקורת שלנו כמעט על כול דבר שהם עושים או לא עושים, מספרת להם שהם כנראה לא מספיק טובים ובעיקר שאנחנו לא סומכים עליהם.

אני בוודאי לא צריכה לספר לכם שרגש של אכזבה הוא הרגש הנורא מכולם, עדיף שיגידו לנו שכועסים עלינו, שעצובים בגללנו אך לא מאוכזבים מאיתנו.

בני נוער מבקרים את עצמם הרבה יותר ממה שנדמה לנו, הם מתאכזבים מעצמם תכופות כשהם לא מעיזים ונמנעים (וזה קורה הרבה) ומאחר והראייה שלהם כוללת דרך אחת בלבד בה הם יגידו את הדברים ודרך אחת בה האחר יענה להם, כשהם לא מקבלים בדיוק את התוצאה עליה הם חשבו- הם מתאכזבים מעצמם. רוב עולמם הפנימי קשור באכזבות ודבר ידוע הוא, כי אנו משליכים את עולמנו הפנימי גם על האחר.

ולכן, עם כול ביקורת שלנו, ותהיה זו הביקורת הכי קטנה ולא ממש נחשבת, אנחנו מיידית מעבירים להם מסר שהם לא מספיק טובים עבורנו!

בואו ננסה להבין מדוע בעצם אנו מבקרים אותם?

1.      אנחנו אוהבים אותם ואנחנו רוצים לעזור להם – אנחנו רוצים שלא יטעו במקומות שאנחנו טעינו, שילמדו מניסיון החיים שלנו, שיעשו מה שנגיד להם והכול יסתדר להם. אבל האם זה באמת עוזר להם? האם להפציר בהם לנהוג כך או אחרת כי כך אנחנו חושבים שזה נכון, באמת עוזר להם ומקדם אותם? האם את הניסיון שלנו באמת אפשר להחיל גם עליהם? האם יש בכלל נכון ולא נכון?

אנחנו מנסים להחיל עליהם את ניסיון חיינו וזה מתכון להתנגשויות! רוצים לראות את זה באור קצת אחר? תחשבו על בן הזוג שלכם שאתם מאוד אוהבים ואתם יודעים שהוא אוהב אתכם, האם קרה לכם שבן זוגכם ניסה להחיל עליכם את ניסיון חייו ואתם חשבתם שזה לא אותו דבר, לא אותה תקופה, לא אותם אנשים? האם זה לא עצבן?

2.      אנחנו מתקשים להתמודד עם מה ששונה מאיתנו ולפעמים אפילו עם הצדדים האפלים שלנו והרבה פעמים אנחנו נבהלים מהשונה לא בגלל שהוא לא טוב אלא בגלל שהוא אחר, לא מוכר. ולפעמים אנו משליכים את העולם הפנימי שלנו עליהם. ואז תנסו לחשוב מה קורה אם אני אסרטיבית והבן שלי לא כזה, או להיפך. אם אני אדם מאוד משתף והבת שלי לא כזאת, או להיפך. אם אני ממש לא סומכת על אחרים אבל הבן שלי כן ואם אני מאוד צנועה בלבוש והבת שלי מתלבשת לגמרי אחרת?

3.      קשה לנו לראות אותם עושים טעויות – אנחנו ממרומי גילנו יודעים לצפות את התוצאות, הם – לא בהכרח! אבל איך אנחנו יודעים לצפות את התוצאות? איך אנחנו גילינו מה נכון עבורנו? איך עשינו זאת אם לא מלטעות שוב ושוב ולהתנסות שוב ושוב. לעיתים אפילו קשה לנו רק לראות אותם מתוסכלים משום שאנחנו אוהבים אותם ורוצים עבורם את הטוב ביותר, אך חשוב שנזכור שתסכול מתון הוא מתכון מצוין לצמיחה אישית.

4.      אנחנו מנסים לגרום להם להבין תובנות של גיל 40 בגיל 14 אבל לכול גיל יש את התובנות שלו. אם ננסה ללמד תלמיד כיתה א' משוואות עם נעלמים, הוא לא יהיה מסוגל להבין את זה גם אם יתאמץ מאוד, אך כאשר יגיע לכיתה ז' הוא יצליח להבין זאת כי משהו בפנים הבשיל מספיק כדי לקלוט ולהבין ובכיתה י' תרגיל מכיתה ז' יראה ממש משחק ילדים. תנו לדברים להבשיל אצלם לפני שאתם דורשים מהם להבין את כול מה שאתם יודעים ומבינים עד היום.

5.      אנחנו חושבים שאם נשים עליהם סיר לחץ של ציפיות, הם יפיקו מעצמם את המקסימום – הורים אמורים לקדם השתדלות ולא תוצאות. פעמים רבות, דווקא ילדים להורים שדורשים ומקדמים תוצאות מפחדים להעיז ומרגישים רוב הזמן לא מספיק טובים.

6.      אנחנו מפחדים שהם יתפסו "גובה" ויאבדו את הראש או יחצו את הגבולות שלהם, אבל זאת טעות, הם זקוקים להעצמה הזאת מאיתנו. זה מזכיר לי שפעם אימנתי אישה בשנות החמישים לחייה שעזבה את בן זוגה לאחר כ-15 שנות זוגיות, בשיחת הפרידה הוא אמר לה:"פחדתי להגיד לך שאת נראית טוב, אם הייתי אומר לך כמה את יפה היית מוצאת מישהו אחר, קמה והולכת". אבל היא קמה והלכה דווקא משום שהוא לא אמר לה את זה.

7.      אנחנו שופטים אותם לפי הערכים שלנו ולא ע"פ מי שהם.

8.      לעיתים כול מה שלא בסדר איתם מתפרש ככישלון שלנו כהורים, ואז אנו משליכים עליהם את העולם הפנימי שלנו שבו אנו מבקרים את עצמנו.

חשוב שנזכור שככול שנעמיק להבין מדוע אנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים, כך נטיב לנסות יותר דרכי פעולה ולאמץ את זו שעושה אותנו ואת ילדנו מאושרים יותר.