לדבר אל אנשים או עם אנשים
האם אתם מדברים עם אנשים או אל אנשים?
האם התעמקתם פעם בשאלה מהו הסגנון שלכם בנושאי השיחה שאתם מנהלים אל מול אנשים שלא הכרתם קודם? כלומר, בשיחות ראשונות שאתם מקיימים עם אנשים אחרים?
מדוע אני שואלת?
מאחר ולעיתים, מבלי לשים לב, אנו נופלים בשיחה למלכודת של לדבר "אל אנשים" במקום לדבר "עם אנשים".
אז עכשיו אתם בטח תוהים מה ההבדל בין שני הסגנונות ולמה זה בכלל חשוב…
כאשר אנחנו מדברים "עם אנשים" בשיחה ראשונה איתם, אנחנו בעצם מתמקדים בהם! מתעניינים בהם, בדעות שלהם, בנקודת המבט שלהם על העולם, בתשובות שלהם אלינו ובהרגלי השיחה שלהם.
המבחן האמיתי שמראה האם אכן דיברנו "עם אנשים" ולא "אל אנשים" בשיחה ראשונה איתם הוא שאלה אחת שצריכה להיענות על ידינו בחיוב. בסיום השיחה עם האנשים שלא הכרנו קודם, נשאל את עצמנו – האם לדעתנו, למדנו משהו חדש על נושא/ נושאים בשיחה, שבהם יש לנו דעה יציבה לאורך זמן.
החוקר וויליאם דאגלס מצא כי אחד מהמרכיבים החשובים ביותר בסגנון שיחה עם אנשים הוא תגובתיות. מה זה אומר? האם אני מגיב נכון לסגנון השיחה של זה העומד מולי. למשל, האם אני מדבר פחות ומקשיב יותר כאשר אני נמצא מול אדם שמדבר הרבה, האם אני חושף יותר מעצמי כאשר אני מדבר עם אדם ביישן, האם אני מאט את קצב הדיבור שלי אל מול אנשים שמדברים לאט, ולהיפך? הוא מצא שאנשים שנחשבים למאוד מיומנים בשיחות עם אנשים אחרים הם אלה שיודעים להתאים את עצמם לסגנון השיחה של מי שהם משוחחים איתו.
ומהו המבחן שבו נשתמש על מנת לדעת האם אנו מדברים "אל אנשים" בשיחה ראשונה איתם? נשאל את עצמנו האם גרמנו לכך שיהיו בשיחה תפקידים מוגדרים, כך שהתפקיד שהגדרנו לזה שעומד מולנו, הוא להיות הקהל שלנו!
יש כמה דרכים בהן אנו בעצם כופים על בן שיחנו לקחת את תפקיד הקהל בשיחה, אבל חשוב שנדע שבכל הדרכים הללו אנו בעצם נופלים למלכודת של לדבר "אל אנשים" במקום לדבר "עם אנשים".
אנו מדברים "אל אנשים" בשיחות ראשונות כאשר אנחנו מטיפים להם, כאשר אנחנו משתלטים על השיחה באמצעות סיפורי בדיחות בשרשרת, בסיפורים ארוכים ומפורטים מדי או בהרצאות ארוכות ומיגעות (הפוסטים הבאים ידגימו כל אחד מהסגנונות הללו).
בכל אחד מאלה, הטעות היא אותה טעות! האנשים העומדים מולנו, לא באמת מקיימים איתנו שיחה, אלא, מגיבים אלינו בלבד, מאחר וכפינו זאת עליהם. ולכן, הם עלולים להשתעמם, לכעוס ו/או לאבד בנו עניין.