הדרך לפתור וויכוחים

הבעיה העיקרית המונעת מאתנו ליישב וויכוחים ומחלוקות קשורה לכמה הנחות אוטומטיות, בלתי מודעות ושגויות שאנו עושים כאשר אנו נמצאים במחלוקת או בוויכוח (ראו מאמר “מה הבעיה בוויכוחים?”). אנו מניחים כמה הנחות סמויות ואוטומטיות כמו שיש רק אמת אחת בסיפור, האמת שלנו ואנחנו אלה שצודקים ולכן מתבקש שהאחר טועה, אנו מניחים שהאחר הוא האשם בסיפור ואנחנו מניחים שאנחנו יודעים מה כוונותיו של האחר. אם נפשט את זה נוכל לסכם בכך שהבעיה טמונה במחשבה שלנו שהאחר הוא הבעיה /האשם/בעל הכוונות הרעות, ואילו האחר סבור בדיוק להיפך, שאנחנו הבעיה/ האשמים/בעלי הכוונות הרעות.  

כמובן שאם האחר אשם אז אני צודק ואם האחר הוא הבעיה אז בוודאות אני לא הבעיה! אבל .. חשבתם פעם איך יתכן מצב שבו אנחנו לא חושבים אף פעם שאנחנו הבעיה? ואל תרגישו לא נוח עם השאלה מאחר וברוב הפעמים אתם בהחלט צודקים! ברוב המקרים בסיפור שלכם אתם באמת לא הבעיה, לפחות לא במלואה. העניין הוא שכמעט אף פעם אנחנו לא רואים שגם האחר הוא לא הבעיה, לפחות לא במלואה בסיפור שלו! וכאן בעצם טמונה הבעיה האמיתית בחשיבה שלנו.

אנחנו מוצאים היגיון צרוף בסיפור שלנו לא מפני שהוא הנכון, הצודק או האמת, אלא מפני שהוא קוהרנטי לנו. יש לנו שנים רבות של ניסיון חיים עם עצמנו, אנחנו מכירים את כל מגוון הרגשות, ההתנהגויות, הפרשנויות, המאוויים והפחדים שלנו. וכך גם לגבי הכוונות שלנו, הכוונות שלנו אומנם מורכבות ונסתרות מאחרים אך לנו רוב הזמן הן ידועות בחלקן הגדול. ולכן, כאשר משהו קורה, אנחנו יודעים שהוא נובע מתרומה של שלל המרכיבים הללו שאנו מכירים בעצמנו כי אנחנו שקופים לעצמנו כל הזמן. מה שאנחנו לא מבינים זה שכך בדיוק זה גם אצל האחר שנמצא מולנו. הסיפור והטיעונים של האחר בוויכוח תמיד נראים לנו לא הגיוניים וקשה לנו להבין שהסיפור הלא הגיוני של האחר מורכב אף הוא משלל המרכיבים הללו שפירטנו רק שמדובר במרכיבים הללו במסגרת החיים שלו! ולכן, עבורו הסיפור שלו גם הוא קוהרנטי והוא בהחלט מוצא בו היגיון צרוף. אז כאשר קורה משהו שמביא אותנו לוויכוח, בכלל לא מדובר בסיפור אחד. הוויכוח נוצר בעצם בנקודות ההתנגשות בין שני הסיפורים המורכבים הללו. אך כיון שאנחנו לא רואים את העקביות וההיגיון בסיפור של האחר אנחנו נוטים באופן לא מודע לייחס את ההתנגשויות הללו לאופי של האדם האחר ולא לשוני בין הסיפורים שלנו. הבעיה מחמירה כאשר האחר עושה בדיוק אותו דבר מולנו. קשה לאחר להבין את העקביות וההיגיון בסיפור שלנו ולכן באופן לא מודע הוא נוטה לייחס את ההתנגשויות בין שני הסיפורים שלנו לאופיינו.

תחשבו כמה זה נורמלי שאנשים שונים יראו את העולם באופן שונה. לא התחנכנו באותם בתים (וגם זו לא ערובה שנראה את העולם אותו דבר), לא חיזקנו את אותן התנהגויות במהלך השנים, לא התנסינו באותן חוויות, אין לנו בהכרח את אותם פחדים ולכן סביר שלא נפרש דברים באותו אופן. אז למה קשה לנו כל כך להבין שהאחר יכול בהחלט לראות את העולם אחרת מאתנו?

הסיפור של כל אחד מאתנו על כל סיטואציה נובע בעיקר ממחשבות בלתי מודעות, אוטומטיות לרוב אך עקביות. תוך כדי שאנחנו חווים את העולם אנו מקבלים שפע של מידע שמגיע מכל החושים שלנו, אך מידע זה אינו אובייקטיבי, הוא מקבל אצלנו משמעות דרך הפרשנות שלנו ואז אנו מסיקים מסקנות על המתרחש. וזאת בדיוק הפואנטה! מסתבר כי אנשים שונים חווים את העולם אחרת. גם באותה סיטואציה אנשים שונים מקבלים ומעבדים מידע שונה  מאחר והם מבחינים בדברים שונים באותה סיטואציה. וכדי לסבך אתכם קצת יותר, גם אם המידע שקיבלנו זהה הוא יכול להיות מעובד אצל כל אחד מאתנו אחרת מאחר והוא מסתנן דרך ניסיון העבר שלנו.

ננסה להבין לעומק מדוע לאנשים שונים יש סיפורים שונים לגבי אותה סיטואציה:

כל אחד מאתנו יכול לקלוט ולעבד מידע שונה מאותה סיטואציה

בכל נקודת זמן כמות המידע שזמינה לנו היא עצומה! בוודאות אין ביכולתנו לקלוט כמות כל כך גדולה של גירויים שאנחנו רואים, מריחים, שומעים וחשים. ולכן, אין בכלל שאלה אם נתעלם או נפספס חלק מהמידע, השאלה הנכונה היא מאיזה חלק נתעלם? איזה מידע נפספס? ההתעלמות מהמידע אינה רנדומלית כלל, אנחנו לעולם לא נתעלם ממידע שקשור בערכים שלנו ובמידע שאנו תופסים כחשוב לנו. כלומר, המידע שנקלוט בעצם מגדיר מי אנחנו.

קחו למשל דוגמה בה שני אחים, תאומים זהים, נוכחים בסיטואציה בה האב מכה את האם. הבולטות של האחד יכולה להיות מעמדו העליון של האב על האם שמתבטא בכוח הרב שהוא מפגין כלפי האם שלאחריו האם מצייתת לו. הסיכוי שבולטות זו של המידע והפרשנות הבאה אחריה יביאו את הילד להכות בעצמו בעתיד היא גבוהה. מאידך, האח האחר בוחן את אותה סיטואציה מזווית ראייה שונה. הבולטות במידע עבורו היא האם, הדמעות, הפחד וחוסר האונים שלה אל מול האב וחוסר המוסר בסיטואציה. הסיכוי שהבולטות זו של המידע והפרשנות הבאה אחריה  יביאו את הילד לא להכות בעצמו בעתיד אף היא גבוהה. ההתנהגויות השונות העתידיות הן תוצר של עיבוד מידע שונה שבלט לכל אחד מהאחים שיצר בסופו של דבר שני סיפורים שונים לגבי אותה סיטואציה בדיוק.

הבעיה של מידע אחר שבולט לכל אחד מאתנו הופכת למורכבת יותר כאשר כל אחד מאתנו מניח שהמידע הבולט לו הוא המידע החשוב באירוע ולכן מידע זה הופך ל”עובדות” שאליהן בעצם צריך  להתייחס. העניין הוא שאצל כל אחד מאתנו ה”עובדות” הללו יוצרות מציאות ולכן, בהחלט יתכן כי אנשים שונים יראו מציאות שונה גם כאשר הם נכחו באותה סיטואציה.

איך מידע זה יכול לעזור לנו להתווכח נכון יותר? אם נצליח להבין מה חשוב לאדם שמולנו, מה השקפת עולמו ומה ערכיו, נוכל לקבל מושג לגבי הדברים שבולטים עבורו באותה סיטואציה שעליה אנו מתווכחים ואז אולי הטענות שלו והסיפור האחר משלנו יתפסו בעיננו כהגיוניים יותר.

לכול אחד מאתנו יכולה להיות פרשנות שונה גם כאשר המידע זהה

ננסה להבין את הסעיף הזה דרך הדוגמא הבאה. אבי והילה מנהלים זוגיות בשנתיים האחרונות ובעקבות ריבוי חילוקי דעות החליטו ללכת ליעוץ זוגי. אבי טוען בפני היועצת כי הוא אומר להילה שהוא אוהב אותה כל הזמן, אבל הילה טוענת שאבי כמעט אף פעם לא אומר לה שהוא אוהב אותה. לתדהמתה של היועצת הזוגית, לשאלה כמה פעמים ביום אבי אומר להילה שהוא אוהב אותה שניהם משיבים פה אחד פעם ביום!

לעיתים כמו בסעיף הקודם, המידע עליו אנחנו מסתמכים מלכתחילה באותה סיטואציה הוא שונה ולכן הסיפורים שונים, ולפעמים גם כאשר המידע עליו אנו מסתמכים באותה סיטואציה הוא זהה (פעם אחת ביום), אנו מפרשים את אותו מידע באופן שונה. הפרשנות שלנו היא האופן בו אנו מעניקים משמעות למידע אבל רובנו לא מספיק ערים לכך שגם הענקת המשמעות נעשית באופן לא מודע! במהלך חיינו, במיוחד כאשר אנחנו עדיין צעירים מאוד אנו מתחנכים על כללים של “עשה ואל תעשה” כללים של “נכון ולא נכון”. כללים אלה הם כללים לא כתובים ולעיתים מדובר אפילו באקסיומות שטרם נבדקו על ידנו קודם והוכחו כנכונים אך השפעתם על הסיפור שנספר בוויכוח היא מכרעת. הכוונה פה היא לכללים שמסבירים לנו איך העולם עובד למשל איך מתבטא כבוד, נאמנות ואהבה או איך צריכים להתנהל מערכות יחסים זוגיות ועסקיות. מבלי לשים לב אנו שופטים את המקרה לפי כללים שלנו שאינם בהכרח נכונים או לא נכונים בעולם אך הם נכונים וקובעים בעולם שלנו, במציאות שלנו ובסיפור שלנו על הסיטואציה. מה הבעיה? שכך זה גם אצל האחר! עד כמה שקשה לנו להבין כמה אוטומטית ולא מודעת החשיבה והפרשנות שלנו, הרבה יותר קשה לנו להבין שהאחר שעומד מולנו חווה את אותה חשיבה אוטומטית ובלתי מודעת לגבי הכללים שלו, ולא בהכרח צריך להיות נכון או לא נכון ואין צודק או לא צודק אלא צריכה להיות הבנה לגבי הבנייה של הסיפור האחר.

הסבר נוסף לפרשנות שונה של מידע זהה קשורה באופן ישיר להתנסויות העבר שלנו. העבר שלנו רודף אותנו כל הזמן, לעיתים זה במודע ורוב הפעמים זה לא במודע. כל הזמן אנחנו מביאים את העבר שלנו להווה, כל חוויה לה אנו רצים להעניק משמעות מסתננת דרך חוויות שונות שכבר חווינו בעבר. אם רק תקדישו לזה חמש דקות של מחשבה עמוקה תבינו למה אנשים סומכים או לא סומכים על אנשים אחרים, בוגדים או לא, מכים או לא ואומרים פעם או מאתיים פעם ביום “אני אוהב אותך”. אנו מסננים מידע דרך חוויות העבר שלנו כל הזמן! אדם שעבר שואה, חרם, עקיצה כלכלית, בגידה בזוגיות או נטישה של חבר קרוב אינו חושב כמו אלה שלא עברו חוויה דומה והוא אינו מפרש דברים בצורה דומה למי שלא חווה כמוהו. אז הינה טיפ ענק לוויכוח הבא שלכם! אם נדע חוויות עבר של האחר בנושא המחלוקת עמנו או שנדע כללים על פיהם גדל, נוכל להבין טוב יותר את ההיגיון בסיפור שלו והפרשנות שלו תיראה לנו הגיונית הרבה יותר. המצב מסתבך עוד יותר כאשר גם שניים שחוו סיטואציה בה אביהם מכה את אימם, יכולים בתוכה לחוות בולטות שונה של מידע ולקחת ממנה כללים אחרים לחיים כמו האחים בדוגמה הקודמת. אז אם החיים כה מורכבים למה בוויכוח אנחנו לא מתייחסים למורכבות הזאת? למה אז הצודק שלנו נראה לנו כה פשוט להבנה והאחר נראה לנו לא הגיוני ואשם? הבנת הסיפור של האחר לא אומרת שאנחנו לא צודקים, הרבה פעמים אין זה אומר גם שנקבל את הסיפור שלו אבל החלק החשוב פה הוא להבין שיש צד אחר, עם סיפור אחר וזה כשלעצמו גורם לנו להיות על הדרך לפתרון הבעיה ולא להסלמתה.

לסיכום, בפעם הבאה שנתווכח עם מישהו נוכל לנסות לצאת רגע ממסגרת הנחות האמת, האשמה והכוונות שכולן קשורות לסיפור שלנו, ולהתחיל לשאול תוך כדי סקרנות אמיתית איך יכול להיות שהסיפור של האחר בנוי אף הוא על היגיון צרוף. נשאל את עצמנו מה אנחנו לא יודעים שגורם לסיפור שלו להיות הגיוני וזה מצריך מאתנו לערער על ההנחה כי אנו יודעים בוודאות את האמת או שיש אמת אחת. אנחנו גם צריכים להיות אמיצים מספיק כדי לשאול את עצמנו מה התרומה שלנו לוויכוח בו אנו נמצאים, מה אנחנו עשינו או נמנענו מלעשות שתרם למקום אליו הגענו עם האחר. אם נאמץ את הכלים הללו נוכל להתווכח נכון יותר, לא תמיד הבנת הסיפור של האחר פותרת את הבעיה אך היא בהחלט מניחה אותנו על המסלול הנכון לפתרונה.