אסטרטגיות לא יעילות של השפעה
לא מצליחים להשפיע על אחרים לאורך זמן?
אלה הסיבות לכך!
אם נעצור ונחשוב רגע, בכל יום חלק גדול מהתקשורת שלנו עם אחרים קשור בעצם לניסיון שלנו להשיג את רצוננו מולם.
איך? על ידי כך שנשפיע עליהם להתנהג באופן בו היינו רוצים שהם יתנהגו. אז איך עושים את זה בעצם?
לפני שנבין אילו דרכי פעולה אכן עובדות, ננסה להבין קודם איזה מהן לא עובדות ובכל זאת אנו ממשיכים לדבוק בהן. מהן דרכי הפעולה שאינן יעילות לגרימת שינוי והשפעה על אחרים?
1). האשמה ביקורת ותלונות– המסר שלנו לאנשים שעומדים מולנו הוא שהם רעים ו/או טועים ואנחנו מכוונים ישירות להערכה העצמית הפגיעה שלהם כאשר אינם ממלאים את צרכנו.
2). איומים – המסר שלנו לאנשים שמולנו, עשו מה שאני רוצה… אחרת אפגע בכם/אכעס עליכם/אקח ממכם.
3). התרחקות או התעלמות – המסר שלנו לאנשים שמולנו הוא שלא נהיה איתם אם לא יעשו מה שאנחנו רוצים.
4). המעטה בערכו של האחר – המסר שלנו לאנשים שמולנו הוא שהם חסרי ערך וראויים לבוז כאשר אינם עושים את מה שאנחנו רוצים.
אז אם אסטרטגיות אלה לא יעילות, מדוע הן כל כך פופולריות? הסיבה לכך היא שבהתחלה הן כן עובדות!
בשלבים הראשונים של מערכות יחסים איתנו, כאשר אנשים אחרים מנסים לרצות אותנו (בין אם זה ילדים והורים, מערכות יחסים רומנטיות, מערכות יחסים של חברות או יחסי עובד ומעביד) כל האסטרטגיות הללו של האשמה, ביקורת, תלונות, איומים, המעטה בערכו של האחר והתעלמות מהוות דווקא מניע חזק מאוד לאחרים שמולנו לפעול כרצוננו. אך ככול שהזמן עובר ודווקא בשל אותן דרכי פעולה, הן מאבדות את כוחן וגורמות לכך שהאחרים פחות מקשיבים לנו, מתנגדים לנו יותר, מתגוננים בפנינו ובעיקר הרבה פחות אכפת להם מה אנחנו חושבים. מדוע? כי באופן פרדוקסלי, בעזרת אותן שיטות הפעולה האלה שמשפיעות עליהם בהתחלה אנחנו עוזרים להם בעצם לייצר שריון מגן רגשי עבה במיוחד שהופך אותם חסינים בפנינו ועל הדרך גם חסינים בפני אחרים שיפגשו בעתיד.
שני דברים חשובים עלינו להבין על מנת לגרום לאנשים להשתנות, הראשן הוא שאנשים משתנים רק כאשר הם רוצים להשתנות! וגם אז הם זקוקים להרבה זמן. הדבר השני הוא שלעולם שינוי "בריא" יהיה הדרגתי.
רצוי שנבין שאנשים מתנהגים בצורה אחת ולא בצורה אחרת בגלל שנים רבות של חיזוקים עוצמתיים מאוד של פחד (דחייה, נטישה, חשיפה, לעג והשפלה וכו') וצרכים (להרגיש אהוב, בטוח, רצוי, מוערך וכו'), כך שהפחד והצרכים שלהם שולטים בהם במודע או שלא במודע ומקשים עליהם לבצע שינוי גם כאשר הם רוצים בכך.
הינה דוגמא – באחד מהוויכוחים שלהם בן הזוג של ליאן (שם בדוי) מבקש ממנה בפעם העשירית לפחות לסמוך עליו יותר, לבטוח בו ולשתף אותו יותר ברגשות שלה בסיטואציות שונות. הוא מספר לה כי שיתוף מבחינתו מהווה התנהגות בוגרת ומראה על אמון אמינות ואהבה. מבחינתו אם זה לא יקרה, אין למערכת היחסים שלהם עתיד ולכן הוא יקום ויעזוב. ליאן מצידה שומעת שאינה בוגרת, שאינה אוהבת ושאינה אמינה, היא גם שומעת איום לגבי סיום הקשר ביניהם! היא רוצה מאוד להמשיך את מערכת היחסים הזאת אך בן זוגה ואולי גם היא בעצמה לא מודעים לכך ש – שנים רבות בהן ליאן חוותה אכזבות חוזרות מחברות שנטשו אותה לטובת חברות אחרות, שנים רבות שהורים השתמשו לרעה בוויכוחים ובריבים מולה בכל פיסת מידע רגשית או אינפורמטיבית שחלקה עימם, כך שמידע זה חזר אליה כבומרנג בפגיעות רעה, מהווים מחזקים עוצמתיים לאופן התנהגותה עם בן זוגה כיום.
היא רוצה להשתנות עכשיו! היא לא רוצה לאבד את מערכת היחסים שלה, אך גם רגש האהבה החזק ביותר לבן זוגה לא יכול להתחרות בחיזוקים העוצמתיים שיצר העבר הטראומתי שלה יום אחרי יום. הצורך שלה לחוש בלתי פגיעה, הפחד שלה מנטישה אם תאמר או תתנהג לא נכון והפחד מכך ששיתוף בן הזוג יחזור כבומרנג בריבים ויפגע בה, מנהלים אותה אם במודע ואם שלא במודע.
הדפוסים החזקים והמורכבים הללו של התנהגותה יכולים להשתנות רק כאשר בן זוגה יצליח באופן הדרגתי לגרום לה להרגיש בטוחה ולא פגיעה (צרכים) ויעלים את הפחד שלה שאכן ישתמש לרעה מולה במידע שבו תשתף אותו.
מה קורה בפועל? הביקורת שהוא מטיח בה כתוצאה מהתסכול שהוא חש אינה עוזרת לליאן לקדם את השינוי שהיא באמת רוצה לעבור, אותה ביקורת באופן פרדוקסלי רק מחזקת אצל ליאן את התחושה שעליה להמשיך ולשמור על בטחונה ומחזקת את התחושה שהצורך שלה לא להיפגע זה אכן הדבר הנכון! אז איך כן נכון להתנהג על מנת לשנות ולהשפיע? את זה אפרט בפוסט הבא.