מה עובר על בני הנוער?
הורים רבים טוענים שלמתבגרים שלהם אין עמוד שדרה, זה נכון! אבל זה גם בסדר, זה בדיוק הגיל בו הם יוצרים את עמוד השדרה שלהם –
הדימוי העצמי שלהם, כמו גם שלנו, קשור בהוכחות חברתיות. הרצון למצוא חן הוא רצון אוניברסאלי ולכן השאלה הנכונה אינה קשורה בכמות בה אנו רוצים למצוא חן, התשובה היא בכול מקרה המון!!! ותמיד!!
השאלה הנכונה היא עד כמה הרצון למצוא חן באמת מנהל אותנו או אותם. ואנחנו בני ה-30 ומעלה כבר למדנו דבר אחד או שניים על הנושא, כבר יש לנו כמה תובנות שאת כולן קיבלנו מאינספור התנסויות והבשלה נפשית – ילדינו עדיין לא שם!!
עם זאת, זהו זמן מכריע עבורם, זה הזמן בו הם צוברים את ההתנסויות, התובנות והבגרות הנפשית שלהם. ולכן חשוב שנבין שהתהליך הזה חשוב לעתיד שלהם לא פחות מהקניית ערכים ולימודים ושאין אנו יכולים להחיל עליהם את התובנות שלנו.
לעיתים קרובות בגיל ההתבגרות הדימוי העצמי שלהם נקבע מחדש בכול יום לפי הפרשנות שלהם את האירועים שקורים להם ולעיתים זו רכבת הרים מטורפת שמשתנה כמה פעמים ביום, וזה אף מעיד על סערת הרגשות אותה הם חווים באופן תמידי.
הסוציולוג הנודע צ'רלס קולי הגדיר דימוי עצמי: מה אני חושב שאחרים חושבים עלי. מההגדרה הזאת ניתן ללמוד רבות על הדרך לעזור למתבגרים לייצב את הדימוי העצמי שלהם, כשהרעיון המרכזי הוא פרשנות!!
אל נא נצפה מהם לעמוד שדרה, נעזור להם ליצור כזה. נעצים אותם על החוזקות שלהם, לכולנו יש חוזקות וחולשות אך אנשים נבדלים בבחירה שלהם עם מה לצאת מהבית, וראו זה פלא, יותר ויותר בני נוער בוחרים (ללא מודעות ובאוטומטיות) לצאת מהבית מצוידים דווקא בחולשות שלהם, אנחנו לא יכולים לחמוק מאחריות לכך, יש ביכולתנו לעזור להם.
ננתח איתם סיטואציות על אחרים, נשאל אותם מה דעתם, נבקש שיראו יותר מאפשרות אחת, שיתנו כמה פרשנויות וכמה תוצאות במקביל, ונחמיא להם על זה. נעזור להם לראות תסריטים פחות טובים (כמו גם טובים כמובן) ולהתמודד מולם. נחזק אותם על דרך החשיבה שלהם, על פתיחות מחשבתית ועל פתרון בעיות. אלה כלים שיעזרו להם להיות במיטבם ולבנות עמוד שדרה יציב.